הפרעות בתקשורת 

הגוף האנושי כמו כל יצור חי אחר, בין שזה צומח, או חיה, משתמש בתקשורת ככלי כדי להצהיר על הנוכחות שלו.
תקשורת היא הכלי בעזרתו אפשר לשתף מישהו אחר בכוונות ובמטרות שלנו,
תקשורת היינה הצורה היחידה לבקש בגלוי או בצורה סמויה תמיכה,
כל תקשורת היא בקשה לתמיכה.
אם נביט על המושג תמיכה מהראשוניות שבו, נבחין שהיא אחת מהצרכים החשובים ביותר להישרדות שלנו, היא טכניקה, או כלי בעזרתו ניתן להשיג מטרות בחיים שלנו.
אנו מבטלים או דוחים מטרות בשל העדר תמיכה מתאימה.
הצורך לתמיכה ולחיזוק, טבוע בכל יצור חי, חיה בודדת תחפש עדר כדי לקבל ביטחון במחיצתו.
זו למעשה הסיבה היחידה שבגללה אנו מתקשרים. הצורך לשתף אנשים אחרים לבקש מהם חיזוק או תמיכה בדברים שחשובים לנו.
אדם בודד תמיד יהיה חלש יותר מול קבוצה.

הדרך היחידה להביא מישהו אחר שיתמוך בדברים שחשובים לנו הוא לתקשר עמו. לשתף אותו כדי להציע לו את עצמנו כתמיכה בו, גם האחר מחפש תמיכה, ממש כמונו. התמיכה בו תחזק אותנו .
דוגמא; יעל עובדת בהתנדבות עם קשיש שמתקשה בתפקוד היומי, יעל לקחה לעצמה תמיכה מעצם הנתינה למישהו אחר,
הלקיחה איננה רק משהו חומרי; התחושות אמיתיות; להיות נדרש, צריכים אותי, לראות את המעשה מתממש, למלא חללים בזמן הפנוי שלי ועוד. כולם תמיכה באני העצמי שלה.
הצורך לבקש תמיכה היא פעולה בלתי מודעת.

תקשורת היא נקודת החיבור ביני לבין מישהו אחר שאני רוצה לשתף אותו במשהו שהוא פרי היצירה שלי, משהו שהוא שלי, להגיד את דעתי, את הרעיון הנרקם בתוכי ועלי ליצור מספיק סיבות שהמישהו הזה ירצה לקחת, הוא לא ייקח אם לא תהינה לו סיבות לעשות זאת, ברגע שהוא התפנה אלי, היה עליו לוותר על מחויבות אחרת למישהו אחר, או אל עצמו.
אם נחזור ונסתכל בתרגיל ההדמיה תשע נקודות נבחין שהמקום הראשון אליו אנו חוזרים עם רעיון מקורי ומתחברים אל מישהו אחר נמצא בכניסה לתוך המסגרת החברתית שתשע נקודות עוטפת אותה,
אנו עמוסים ברעיונות מקוריים, עלינו לעבור את המחיצה על מנת לממש אותם, אנו מחפשים מישהו לשתף ולהציע לו את הרעיון שלנו, אנו מלאים ברעיונות שלא מומשו, לא מצאנו מישהו לשתף אותו.
תקשורת היא גם נקודת החיבור אלינו, או מאתנו אל מישהו אחר בתוך המסגרת שם עלינו לענות לציפיות של מישהו אחר, המבקש תמיכה מאתנו.
דוגמא; משה מחפש עבודה למעלה משנתיים, הוא רב כישורים; הנדסאי מכונות, עונה למודעות בעיתונים, מרבה להיפגש ולמרות הכל תקוע, משה מתקשה להציג את כישוריו.
היום משה עובד ונהנה מכל רגע, הוא עשה תפנית בדרך הבקשה שלו, הוא שינה את צורת הפניה. נכון שמשה צריך תמיכה, הוא יקבל אותה רק עם הוא יענה לבקשת התמיכה של בעל המפעל,
מפעל מתפתח, בונה אגף חדש, עומד לפטר מישהו שאיננו מתאים, משה עשה עבודת בית על המפעלים, הוא למד מהי התמיכה האמיתית שמחפשים במפעל (בשיחות עם עובדים, עם ספקים) הוא בא מוכן, הוא יכול לכוון את הכישורים שלו לבקשת התמיכה האמיתית של המפעל.
בעל המפעל מבקש תמיכה הוא מחפש את המתאימים לו ביותר,
לפני שנעלה את כישורינו על נס, נלמד את הצרכים ונביא את עצמנו כתומכים בו.

תקשורת היא כלי כמו כל כלי אחר, ניתן לשפר את השימוש בה, ניתן להגדיל את העוצמות החבויות בה ותגרום לנזקים אם נפעיל אותה לא נכון.
תקשורת היא תהליך כמו כל תהליך אחר, יש בה זרימה ויש לה שותפים, חלקם בתוכנו וחלקם נמצאים בסביבה שלנו, או בסביבה אחרת מרוחקת יותר. את חלקם איננו מכירים, חלקם סמויים והשפעתם קיימת מבלי שנכיר בכך.
תקשורת היא האיך, היא הכלי אתה נגיש את המה, נגיש מרק טעים ביותר בתוך קלחת סדוקה, שבורה, מלוכלכת, איש לא ירצה בה, נאמר את המילים היפות ביותר בנימה של כעס או מרירות, לא יקשיבו לתוכן המילים,
האיך הוא כלי ההגשה של כל דבר למישהו אחר, הוא צורת הצגה הנוכחות שלנו, האיך יעשה אותנו המשך או דחייה.
האיך יבנה או יסיר חסימות בבקשה שלנו לשתף מישהו אחר.

הפרעות בתקשורת
הפרעות בתקשורת נמצאות ומתעצמות בנקודת החיבור במקום בו עלינו לשתף מישהו אחר, הן הקושי לעשות את האיך. הקושי להגיש את עצמנו ומכאן שאיננו מבינים מדוע אנו נדחים.
הפרעות בתקשור יבואו כשנחוש שאנו מאוימים מהאדם אתו אנו רוצים לתקשר, אותו נרצה לשתף.
הפרעות בתקשורת יקשו עלינו להציג את עצמנו כנתוני תשובות לבקשות של מישהו אחר.
איום איננו חייב להימצא במילים, הוא יכול להימצא בתחושות.

התגובות בתקשור לקוי יכולות לבוא בצורות שונות;
אחדות מהן;
- דיבור איטי, דיבור מהיר.
- בלבול ואי ריכוז בשיחה.
- שכחה קיצונית או קלה.
- גמגום.
- אובדן זיכרון.
- חוסר יכולת להתבטא.
- כתב מבולבל, כתב לא ברור.
- התרגשות לפני התבטאות.
- עיוותים בעיניים, מצמוץ בעיניים.
- בקשה סמויה לתשומת לב וכד'
הן יכולות לשנות צורה.
אם נרצה להתערב, נצטרך להיפתח לאפשרות שתקשור איננו רק מה שקורה ברגע זה ממש, כל דרך בה הגוף מבטא את עצמו היא תקשורת, שיחה מילולית היא אחת מצורות התקשור,
תהליך התקשור הוא תהליך של זרימה, לכן יש בו רצף מעגלי, כאשר בכל רגע אנו נמצאים בשלב מסוים בתוך מעגל הזרימה. בשלב אחד אנו בתחילת התהליך ובאחר בסופו.
היות והתנועה היא מעגלית מכאן שהתחלה יכולה להיות על פני כל נקודה במעגל הזרימה.
כדי להבין את התהליך, כדי להבין את המה, נציג את הסדר בו עובד מנגנון התקשור המעגלי;
- קליטה
- אכסון
- ארגון
- עיבוד
- העברה פנימית
- הוצאה החוצה
- חזרה לקליטה תגובות וחזרה להתחלה.

- בקליטה משמשים אותנו החושים, בעזרתם אנו אוספים מסרים הנעים סביבנו אל תוכנו, אם נרצה להגביר את הקליטה נשתמש במספר חושים.

- אחסון הם אותם מקומות בתוכנו בהם מאחסן הגוף את כל הדברים שלקחנו, מה שלא לקחנו לא נמצא בתוכנו.
מיקומם איננו חשוב (הם יכולים להיות מאוחסנים בכל מקום, בראש, בגב. ברגלים, בבטן או בכל מקום אחר בגוף, החשוב שהם נמצאים בתוכנו).
(ראה מאמר "זיכרון").

- ארגון הוא הכלי בו משתמש הגוף לסידור המסרים הנאספים, כך נוכל בקלות לזהות ולקשר מסרים חדשים וישנים לנושאים הזקוקים לתשובה מאתנו.
לשם כך הוא משתמש הגוף בכלי הכול כך פשוט בה הוא משחרר את המחשבות מהצורך להתערב ולוקח את כל הארגון על עצמו.
(ראה מאמר "שינה").

- עיבוד הוא הטכניקה של המחשבות האוספות מסרים מאזורי אכסון, מעבדות ובונות על פי הדרישה המחייבת אותנו למענה.

- העברה פנימית נעשית בעזרתן של הרגשות שהן הכלי בו משתמשות המחשבות כדי להעביר את התשובה "המבושלת" אל איברי גופנו.
(ראה מאמר "רגשות").

- הוצאה החוצה, שידור כוונות נעשה בעזרת איברי גופנו, הם משמשים אותנו בהצהרת הכוונות שלנו ועל אופי ועוצמת התשובה שאנו מסוגלים לתת. הם הכלים המשדרים, בעזרתם אנו מוציאים את המסרים החוצה ובעזרתם אנו מתקשרים עם הסביבה.
איברי גופנו הם כלי ההבעה שלנו הפה הוא אחד מהם, תנועות גוף הן הצורות בהן אנו משתפים אנשים אחרים.
תנועת הראש כדי לשדר כן או לא, היא איננה דיבור אבל היא עולם ומלאו.
לחיצת יד היא ספר שלם.

תקשור הוא רצף מעגלי, הוא איננו נקודתי, תמיד מחובר למשהו נוסף שהוא בראשית תהליך בתוכו או בסופו, כל תקלה ברצף מקשה לבצע את תהליך התקשור בשלמותו.
במעגל הזה יש לחפש את נקודות הכשל בתקשורת, בו נתקשר טוב יותר עם עצמנו. במעגל זה נעצים את הציפיות שלנו שייקחו אותנו כתמיכה.
בו נבסס את הצורך הראשוני; הצגת הנוכחות שלנו.

כשל בתקשורות, או הפרעות בתקשורות יכולים להיות בכל אחד מהצמתים הללו או בתוך המכלול כולו, זיהוי כשל הוא ראשיתה של הדרך לעשות את התקשורות טובה יותר.
גמגום הוא אחד מסוגי הקשיים לתקשר עם מישהו אחר הוא הפרעה בתקשורות, הוא מבטא את הקושי לבקש תמיכה, המגמגם מתקשה להציג את נוכחותו כתמיכה למישהו אחר.
הסיבות לגמגום יכולות להיות; במקום בו גופנו מתקשה לארגן ולסדר את המסרים הזורמים אליו, מתקשה לאחד חומר חדש עם ישן הנמצא כבר אצלו. מתקשה לשלוף ולהעביר חומר גלם ברצף הנדרש של המחשבות וגם דיבור מהיר הוא כשל תקשורתי.

מקובל ליחס את הגמגום להפרעה פיזית, ההדגש מושם בטיפול על שיפור היכולת להפעיל נכון את האיברים האחראים להוצאת קולות מתוכנו.
אדם שמגמגם זקוק לחיזוק פיזי, רגשי, מנטלי ואנרגטי.
הגמגום קשור ישירות למצבנו הנפשי, לכל אחד מאתנו לפעמים נתפסות מילים, זה קורה מהתרגשות, מחוסר ודאות ומחסימות רגשיות.
הן באות כאשר מולנו או בסביבה שלנו נמצא מישהו שאנו מאוימים ממנו, לא פיזית, זו גם תחושה שקשה להסביר אותה.
אם נביט על מורכבות תהליך התקשורת נוכל להבחין שהכשל לא בהכרח בשלב הוצאת הדברים החוצה, הוא יכול להיות גם בשלבים הרבה יותר מוקדמים.
הכשל התקשורתי החזק הוא דווקא מהאנשים מהם אנו מצפים לתמיכה, הם אלו שאנו מאמינים שיתמכו בנו. הם אותם אנשים מהם אנו מאוימים שלא נקבל את התשובה לה אנו מצפים.
המסרים שאנו מעבירים נתקלים בסירוב של אותו אדם שרצינו להעביר לו את המסר וציפינו שייקח אותו מאתנו, אנו רוצים להעביר ויש דחייה, למרות שצפינו לתמיכה, הדברים המוצאים החוצה בחשש, בחוסר ביטחון, ההחזר אלינו יכול לפגוע בנו ומוטב לא להוציא את הדברים החוצה.
הכשל התקשורתי החזק ביותר הוא דווקא מאלו שאנו מצפים לתמיכה,
לכן הכשל התקשורתי החזק ביותר הוא בתוך המשפחה, שם נבנית מערכת הביטחון שלנו, שם מותר להגיד דברים כואבים ולקבל חיבוק ולטיפה.
הטראומות הקשות ביותר הם מאלו שאנו מצפים מהם לתמיכה והיא לא באה.
מאדם שאמור להיות מחנך או מדריך שלנו.

בבחירת מסרים נמנע מלהוציא את אלו שייפגעו בנו, אנו יכולים לעשות זאת בשלב הקליטה, בשלב האחסון, הארגון או העיבוד.
עלינו להתאים את המסרים לציפיות של החברה מאתנו, לציפיות של אותו אדם מאתנו ולא תמיד אנו מוכנים לכך נפשית או גופנית, גם שאיננו מסוגלים להבחין במתח שנוצר בתוכנו.

הגמגום מבוטא גם באיברים אחרים בגופו, ניתן להבחין האי רציפות של תנועות, תנועות לא מעגליות, או תנועות רוטטות.
הגמגום הוא חסימה במערכת הפיזית והנפשית ובקשרים המשותפים ביניהם.
גמגום הוא חסימה רגשית, היכולה להתבטא בקשיים של המוח להפעיל את הרגשות ככלי להעברת הרעיונות המתבשלים בתוך המחשבות. או בקושי לחיבור בין הרגשות אל איברים להעברת תשובות.
(ראה מאמרים "מחשבות" ו"רגשות").

צורות הטיפול המקובלות היא להתערב בקטע הסופי בקטע הטכני, בקטע בו המטופל נתקל בקושי לשתף ביעילות את איבריו המביאים נגיעה ישירה לגמגום בהעברת מסר לסביבה.

אנו נוטים להסתכל על אופן הדיבור, על המסר המילולי המועבר החוצה, הוא חלק קטן מבין הכלים בהם משתמש הנוף להעברת מסרים.
התבוננות פתוחה וקשובה תקל עלינו להבחין איכן ובאיזה עוצמה מתקשה המטופל לשתף אותנו במסריו.
הגוף כל כך זקוק לתמיכה. ניפתח אליו ונאזין לבקשת התמיכה שלו מאתנו, נהיה ערים למוקדים בהם טמונות הסיבות הגורמות להפרעות המלוות אותנו בקשר שלנו עם הסביבה ועם עצמנו.

הגוף שלנו מדבר אתנו, הוא כל כך רוצה לשתף אותנו, הוא נאבק במכות הרגשיות הנשלחות אליו על ידי המחשבות.
הרמוניה ביניהם תעזור לנו לזהות בן ברית נפלא שכל כך אוהב להיות רגוע
שלוו וזורם. למעננו !

אילן ברמן - מטפל הוליסטי.